<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן תקכ"ז</h1>
<h2>דף סג:</h2>
שאלת תניא בפרק אלו טרפות לוקחין בצים מן הגוים בכל מקום וכו' ואסיקנא אי אמר של עוף פלוני וטהור הוא סמוך עילויה ואי לא לא תסמוך עילויה משום דאיכא דעופא דדמיא ליונה, וק"ל כיון דדמו אהדדי כי אמר נמי של יונה היא מאי הוי והא מצי לאשתמוטי וכל דאיכא לאשתמוטי הא אמרינן דלא סמכינן עילויה. והרבי דן אמר לי כיון דאמר של עוף פלוני טהור הוא לפי תומו נאמן. ולא נתישבה דעתי דהא אמרינן דכל דאיכא לאשתמוטי לא מהימן. תשובה אנן דאיכא דעורבתא דדמיא ליונה גרסינן וכן היא בספרים שלנו וכן גירסת רש"י, ולא מן הטעם שעלה בדעתך ושהארכת בו אלא טענה אחרת יש כמו שאכתוב לפניך. ומה שהשיב הרבי דן לא דן יפה במה שאמר בשאמר הגוי לפי תומו, שאין בבריתא ולא בגמרא הזכרת לפי תומו וכל מקום שתלוי במסיח לפי תומו אומר כן בגמרא, והדין נותן דהיאך יחסרו מה שהכל תלוי בו. ויותר ראוי היה לו להשיב דכל שאמר של עוף פלוני מירתת שמא יבדקו אחר ביצי אותו עוף ויכירו בו שאינו ממנו, וזהו שחלקו בגמרא בין אומר של עוף טהור לאומר של עוף פלוני דבאומר של עוף טהור לא מירתת שאי אפשר לבדוק ביצי כל עופות טהורין ולדמות ומצי משתמיט, אם בדקו שנים או שלשה מיני מצי לאשתמוטי מעוף אחר טהור הוא, אבל במייחד עוף פלוני מירתת כמו שאמרנו. ומשום טעם זה יש לומר דעיקר הגירסא דאיכא דעורבא דדמיא לדיונה, וכמו דשל עורב דומה לשל יונה כך אפשר שיש אחר שביציו דומין לשל עוף אחר טהור. דלאו של עורב ושל יונה בלבד אמרו דאם כן יצטרך לומר חדא מן תרתי, או דכל שאר ביצים נקחין מן הגוי סתם באומר של עוף טהור הוא דהא לא מצי לאישתמוטי, או שאין שום ביצה אחרת נקנית מגוי אפילו באומר של פלוני וטהור הוא, ואם כן לא היתה הבריתא סותמת לוקחין בצים דמשמע כל הבצים. אלא הכי קאמר דאיכא דעורבא דדמיא לדיונה וכי היכי דהאי דמיא להאי אפשר דאיכא אחריתי דדמיא לביצה של עוף אחר טהור ולפיכך כל שאומר סתם של עוף טהור מצי מישתמיט דלא מירתת (להקפה) [מהקפה] אבל באומר בפירוש של פלוני טהור מירתת דילמא יקיפוה לההיא דדמיא לה ולא תדמי, ואלו היו של עופות רבים דומים לדיונה כההיא גירסא אף כשיאמר של יונה לא מירתת דאי אפשר להקיף עם כל העופות. ועל כן כתבתי אני בספרי תורת הבית [ב"ג ש"א] דנראה לי דאף על גב דדמיאן דעורב ודיונה אהדדי אי יהיב דעתיה שפיר יכיר ומסתפי דילמא יהיב ישראל דעתיה ויכיר.
